הרפואה המסורתית של הבדואים בנגב או: איך רושם קטן מהילדות יכול להשפיע על מהלך החיים!

July 15, 2017

בילדותי היה לי ספר שאני לא זוכרת את שמו, אבל היו בו צילומים בשחור-לבן של בדואים מהמדבר. אני זוכרת תמונות של נשים בלבוש מסורתי וילדים יחפים משחקים בחוץ. מאד אהבתי להסתכל בתמונות שבספר, ומאז משהו בתרבות הבדואית תמיד סיקרן אותי. אבל כמו הרבה דברים בחיים, גם זה נשכח איפשהו מאחור בתור איזו התלהבות ילדותית ממשהו שלא קשור ליומיום ולשגרה.. כשעברתי לגור בשדה בוקר מראות הכפרים הבדואים לאורך הדרך (מה שחלק מכנים "הפזורה") ונוכחותן של נשים בלבוש בדואי מסורתי בבאר שבע, הזכירו לי את המראות מאותו ספר ילדות, והציתו בי שוב את הסקרנות שהיתה לי אז. כששמעתי לראשונה את המילה "אתנו-בוטניקה" הבנתי מייד שזה מה שאני רוצה ללמוד ושהתרבות שבה אתמקד תהיה התרבות הבדואית בנגב.

וכך פניתי למחלקה "האדם במדבר" (כמה שאני אוהבת את השם הזה!) במכונים לחקר המדבר שבמדרשת בן גוריון, אמרתי להם שאני רוצה לכתוב תיזה בנושא "הרפואה המסורתית של הבדואים" וביקשתי למצוא לי מנחה. כך פגשתי את האישה פורצת הדרך והמרתקת – דר' סראב אבו רביעה-קווידר, שהינה האישה החוקרת הבדואית הראשונה באקדמיה בישראל, וזו לא פריצת הדרך הראשונה שלה. בשלב הבא הבנתי שאני רוצה ללמוד בשילוב עם מכון הערבה ללימודי סביבה, וקיבלתי מנחה נוספת מטעמם – דר' איליין סולווי, שהיא בוטנאית בחסד עליון, אישה מקסימה בעלת לב חם ומיוחדת במינה.

הכוונה שלי היתה לכתוב תיזה על צמחי המרפא ברפואה המסורתית של הבדואים, אולם כשירדתי אל השטח וחיפשתי בכפרים הבדואים את אותם מרפאים מסורתיים שיש להם את הידע של צמחי המרפא, שמעתי בעיקר על מרפאים רבים שנפטרו בשנים האחרונות. אז עצרתי את החיפושים והבנתי שיש שינוי גדול בשימוש ברפואה המסורתית של הבדואים בנגב כיום. דבר נוסף שהבנתי הוא שהמרפאים שכן נשארו באיזור עלולים להיות האחרונים המחזיקים בידע, ולכן ישנה חשיבות עליונה לפגוש אותם ולתעד את הידע שלהם לפני שהוא יאבד איתם לנצח. עם ההבנות האלו ירדתי שוב אל השטח ובסופו של דבר הגעתי אל מרפאים בדואים מסורתיים שמשתמשים בשיטות ריפוי מסורתיות שונות, ועל כך אספר כאן.

זהו למעשה סיפורה של חברה מסורתית שנחשפת לתרבות המערבית ולמודרניזציה וכתוצאה מכך נוטשת דפוסים מסורתיים ומאמצת דפוסים חדשים. התופעה הזו היא לא ייחודית רק לחברה הבדואית בנגב, אלא מתרחשת בתרבויות מסורתיות רבות בעולם. השימוש ברפואה המסורתית הוא אספקט אחד מהמסורת הבדואית שמשתנה בנגב כיום עקב החשיפה למערב – סיום הנוודות, תהליך העיור ועוד...

רפואות מסורתיות היו קיימות בכל חברה לאורך ההיסטוריה, אשר עשו שימוש בכוחות טבעיים ועל טבעיים שנמצאו בסביבה לצורכי ריפוי. בד"כ הידע הרפואי היה נמסר מדור הזקנים לדור הצעירים (ואגב מכאן המילה מסורת) וכך היה נשמר ואף משתכלל לאורך השנים. כך גם הרפואה הבדואית המסורתית, אשר מתבססת על מידע נרחב מאירופה, דרך חצי האי ערב ואפריקה ועד המזרח הרחוק, וכוללת שימוש בצמחי מרפא ופרקטיקות ריפוי שונות ומגוונות. מעניין אגב, לדעת שגם הרפואה המודרנית כיום מבוססת על הידע האתנו בוטני הרפואי המסורתי שרווח באירופה.

הרפואה הבדואית המסורתית שונה במובנים רבים מהרפואה המודרנית אותה כולנו מכירים. התפישה הבסיסית היא שאללה שולט בחיים ובמוות, בבריאות ובחולי, והמרפא משמש כצינור שמעביר את הריפוי אל החולה. לאור הגישה הזו המרפא המסורתי מעולם לא לוקח תשלום בעבור הטיפול, גם כשזה מוצע לו. במקום כסף נהוג לתת למרפא המסורתי מתנות שבהן יוכל לעשות שימוש במהלך הטיפול או אירוח החולים ומלוויהם. שוני בולט נוסף הוא שכדי להגיע למרפא אין צורך לקבוע תור, אלא פשוט להופיע בביתו, שיכול להיות צריף, פחון או בית מודרני. המפגש הוא לרוב בחדר האירוח – שיג, או בערישה אם מדובר במרפאה אישה, בישיבה על מזרונים או שטיחים מסביב לאש המרכזית.

ברפואה הבדואית המסורתית ישנן שלוש רמות ריפוי: פיזית, אנרגטית ורוחנית. בכל רמה יש התמחויות ריפוי שונות. כך למשל ברמה הפיזית התמחויות הריפוי כוללות בין היתר: שימוש בצמחי מרפא, עיסויים רפואיים, טיפולים בעקיצות עקרבים והקשות נחשים; ברמה האנרגטית – כוויות טיפוליות לטיפול בדלקות, מכאובים ואף שיתוקים, אשר ניתנות בנקודות מסויימות בגוף בדומה לאקופונקטורה הסינית; ברמה הרוחנית – גירוש שדים ועין רעה הכוללים טקסים מיסטיים מרתקים. לכל סוג של התמחות כזו יש שם מיוחד ומרפא מיוחד שיש בכוחו להשתמש בה. חלק מההתמחויות כוללות ידע בלבד, בחלקן המרפא מקבל את  כוחות הריפוי באופן מיסטי, וחלק מההתמחויות משלבות כוחות מיסטיים וידע נלמד.

בעשורים האחרונים בעקבות הגישה הנוחה והמיידית לרפואה המודרנית, השימוש ברפואה הבדואית המסורתית בנגב ירד באופן משמעותי, במיוחד בהתמחויות המטפלות ברמה הפיזית. מעניין לראות שהטיפולים המסורתיים שעדיין נמצאים בשימוש הרווח ביותר הם לטיפול בבעיות נפשיות ובעיות פוריות. הסיבה לכך היא ככל הנראה משום שבריאות הנפש ופוריות הם שני נושאים חשובים ביותר בחברה הבדואית ואשר הרפואה המודרנית אינה תמיד מצליחה לתת להם פתרון מוצלח או מיידי, כך שהמטופלים ובני משפחותיהם מחפשים את הריפוי גם במסורת.

הרפואה הבדואית המסורתית היא חלק מרתק מהמסורת הבדואית בכללותה, אשר לאור השינוי באורחות החיים והחשיפה למודרניזציה, יורד ערכו בקרב הדור הצעיר, כך שכיום כמעט ואין לו דורש. כמו בתרבויות אחרות בעולם, גם התרבות הבדואית עלולה לאבד את הידע המסורתי היקר הזה שכיום הולך ונעלם עם אחרוני הזקנים. אני רואה חשיבות רבה בשימור הידע כל עוד הוא קיים, הן משום ערכו כידע מסורתי מרתק בן מאות ואף אלפי שנים, וכן משום שיש ביכולתו לסייע רבות לקידום הרפואה והמחקר המדעי לו רק הוא יצליח לעורר עניין רחב יותר. בינתיים במהלך המחקר שלי נדמה לי שהצלחתי לעורר עניין לפחות בחלק מבני הדור הצעיר בחברה הבדואית אשר שמעו על מחקרי או פגשו אותי אצל המרפאים ונדבקו בסקרנותי.

 

מקווה שהצלחתי לעורר עניין ולסקרן גם אתכם.

 

שלכם באהבה,

יונת

Please reload

Featured Posts

פוסט יומולדת אביבי או מה הארנב של אנרג'ייזר יכול ללמוד מאלה שצומחים במדבר?

March 26, 2019

1/8
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
יונת מדבר - לוגו

התקשרו אלי

טל. 052-5307616

yonatmor@gmail.com

רח' סדן 17,
רובע האמנים ערד

 

עיצוב ובנית אתרים: www.wixandme.com